התקופה האחרונה שוב מציבה אותנו עם מציאות יומיומית מורכבת, בשל המצב הבטחוני הלא יציב. הדאגות לבטחון האישי והמשפחתי מקבלות דגש רב יותר, ויתכן שמתלוות אליהן גם חששות לגבי העתיד לבוא. לאור השאלות שעולות, אציע כאן עקרונות בסיסיים להתמודדות עם הנושא בזירת הילדים.
- זיהוי השפעת המצב עלינו
באופן טבעי, למציאות החדשה-ישנה ישנה השפעה עלינו - ההורים. אנחנו חוששים ומודאגים יותר, וערניים הרבה יותר להסדרי הבטחון. כך למשל לפתע אנחנו מוטרדים מהעובדה שבמסגרת החינוכית אין מאבטח, ולאחרונה אף שוקלים פעמיים (ואולי יותר) אם לצאת מהבית למטרה שאינה באמת הכרחית. גם מהדורות החדשות ושיחות עם חברים ומשפחה מעוררות מתח.
- ערנות לתגובת הילדים
הילדים חשופים גם הם לשינויים בהתנהלות ובתחושות שלכם, ולכל שאר המסרים שמועברים באופן ישיר ועקיף. בהתאם לרגישותם ולאופי המסרים בסביבה, גם הילדים עלולים לחוות מצוקה רגשית, וזאת גם אם אינם מבינים בהכרח את הגורם למצוקה. ילדים שחווים מצוקה מבטאים אותה באופן מגוון, בהתאם לגילם ולאופיים. הצעירים יותר עשויים להראות "רגרסיה התנהגותית" שתתבטא באתגרים בנושא השינה, בסגנון האכילה, חזרה להרטבה בהצמדות להורה וכו'. הבוגרים מביניהם עשויים גם הם להראות רצון בהצמדות או לחלופין הסתגרות והתרחקות. בשל יכולתם המילולית יתכן שכבר יוכלו לבטא חששות או תחושות שליליות באופן כללי, ואף בהקשר למצב. ככלל, חשוב שנשים לב לכל שינוי התנהגותי בתקופה הקרובה. במידה ואנחנו מזהים שינוי שכזה - חשוב להתייחס אליו.
- תגובה הורית מותאמת
לכולנו ידוע כי הילדים זקוקים לבטחון, וחשוב לנו לספק להם אותו. לכן חשוב לנו מאוד לשדר להם שאנחנו חזקים. במקרה של שינויים התנהגותיים - במיוחד בתינוקות ופעוטות אולם גם מעבר לכך - המלצתי היא להיענות לצרכים "מוקדמים" יותר כמו הצמדות יתר, קשיים בשינה וכו'. בנוסף, חשוב שנזכור כי להיות חזקים אל מול מצב מסוים פירושו לא לחשוש לדבר עליו. "הפחד גדל במקומות חשוכים" - דווקא בהמנעות משיחה אנחנו עלולים להשאיר את החשש ללא מענה. כשהילדים מביעים חשש או מראים שינוי התנהגותי, חשוב לברר זאת ובמידת הצורך לשוחח איתם על המצב במילים המוכרות להם, תוך הבהרה שהם מוגנים ואתם דואגים לכך. בהתאם לגילם ניתן גם להסביר כיצד ולהרחיב. כדאי להדגיש בפני הילדים כי תגובתם הרגשית היא לגמרי טבעית, ובמקביל אני ממליץ להמנע ממשפטים קצרים בסגנון: "אין מה לדאוג" או "הכל בסדר". זאת משום שמסר המילולי אינו משתלב עם המסרים ההתנהגותיים. מסרים קצרים כאלו דווקא עלולים לעורר מצוקה הנובעה מתחושה של הסתרה - "ההורים מסתירים ממני את המפלצת". אחד העקרונות לתגובה מותאמת נוגע גם לסיום התגובה. הבחינו מתי הילד מעוניין לסיים את האינטראקציה ואפשרו לו לעשות זאת - בין אם באופן של התרחקות פיסית, ובין אם ברצונו לשנות נושא גם במידה ולא הספקתם להרגיע כפי שתכננתם.
מאוד חשוב להשאיר מסר לפיו ניתן לחזור ולשוחח על הנושא במידה וירצו בכך. מסר לפיו "אנחנו כאן, כשתזדקק לנו" הוא מסר מאוד מרגיע, ומאפשר לילדים לדעת שאתם עדיין המקום הבטוח והמנחם אליו ניתן לפנות במידת הצורך.
מתלבטים לגבי שינוי התנהגותי שנראה לאחרונה? תוהים אם כדאי לשוחח עם הילדים ומה לומר?
רוצים להמשיך בדיון והתייעצויות בנושא ובסוגיות חינוכיות נוספות?
הצטרפו לקבוצה הסגורה שלי: הורים יוצאים מן הכלל!
והעיקר - שישוב אלינו השקט במהרה.
יאיר