צילום: הדס רוסו

פתאום אנחנו הורים, ושום דבר לא באמת מכין אותנו לתפקיד הזה. אנחנו מעצבים את ההורות שלנו על פי שאיפותינו (טוב נו, וגם לפי האתגרים שהילדים מציבים בפנינו), והיא גם מעצבת אותנו. הורות בעיני היא ההרפתקה הכי משמעותית בחיים. יש בה המון אושר (ולמרות שמאוד התנגדתי למשפט הנדוש - עד שהופכים הורים באמת לא יודעים איך זה לאהוב את הילד שלך) במקביל לרגעים מתסכלים, ולעיתים יש גם תקופות מאתגרות באופן משמעותי. 
רובנו מתחילים כהורים חסרי ניסיון, לומדים את הדרך תוך כדי תנועה, ומתפתחים בה בעיקר בזכות התמודדות יעילה (יותר ולעיתים גם פחות, כי ככה זה להיות אנושי) עם האתגרים הרבים - קטנים כגדולים - שמופיעים לאורך הדרך. גם הילדים שלנו חווים רגעי תסכול. הם מהווים חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלהם, אלא שלעיתים גם הופכים לחוויה רגשית קשה עבורם ועבורנו.

אני מאמין שרק אנחנו - ההורים - יכולים להיות המטפלים הטובים ביותר של הילדים שלנו, וזה נכון ברובם המוחלט של האתגרים.  אנחנו הם אלו שחווים איתם סיטואציות רבות ומגוונות, מכירים את מורכבותם, ומהווים את דמויות המפתח היציבות ביותר בחייהם. רק אנחנו יכולים לאפשר להם את התנאים הטובים ביותר לגדילה ולהתפתחות. לכן גם השינוי בבית יתרחש בעיקר בזכות ההובלה שלנו. כשאנחנו פועלים ברגישות כלפיהם, הילדים שלנו מפנימים את העמדה ההורית והמשפחתית שאנחנו מובילים, וגדל הסיכוי שישמחו לשתף פעולה.

תפקידנו הוא לאפשר לילדים שלנו להתפתח באופן המיטבי. ללוות אותם, להיות איתם, וברגעי תסכול - לתמוך בהם באופן שמותאם לצרכיהם. כך נאפשר להם לגדול להיות המבוגרים שהם נועדו להיות, כשהם מלאי בטחון באופן טבעי.

אני עסוק בנושא ההורות עוד מילדותי הצעירה, והדרכת הורים היא שליחות עבורי. בין אם נתקלתם באתגר משפחתי, ובין אם אתם מעוניינים להתפתח עוד בעמדה חינוכית בגישה מקרבת, אשמח לסייע לכם בבחירת הדרך המתאימה לכם ביותר, וללוות אתכם בכל סוגיה הורית שמעסיקה אתכם.