זה יכול לקרות גם לכם. הילד סוגר את הפה חזק, ולא מוכן לאכול כלום מלבד מספר פריטים בודדים. הילדה מבקשת "משהו אחר", ולא מוכנה לטעום. תאכל רק אורז לבן או פיתה עם שוקולד.
בסוגיית הרגלי אכילה, הכלל הראשון והעיקרי שחשוב לזכור הוא: אוכל אנחנו מציעים
המטרה שלנו היא לחשוף להיצע ולא "להאכיל" או "לגרום לילדים לאכול".
כלומר אנחנו לא מנסים להכניס להם אוכל לפה או לשדל אותם להכניס אותו לפה בעצמם.
בדיוק כמונו, גם הם רגישים לנסיונות להכריח אותם לעשות דברים שהם אינם מעוניינים בהם או מרגישים איתם לא בנוח.
.
הנטיה להסכים או לשחרר ולאפשר ממתקים, חטיפים, ומוצרים דומים שאינם באמת אוכל, נובעת מהתפיסה שהם חייבים לאכול משהו. אז מתפשרים על משהו שהוא לא להיט בלשון המעטה, ואני כולל בכך גם מאכלים ריקים יחסית מבחינה ערכם התזונתי - למשל אורז או פסטה מבושלים במים - כשאלו המאכלים הבודדים שהילדים מוכנים לאכול. המוצרים האלו מושכים ומגרים היטב את בלוטות הטעם. לכן טבעי שהילדים שלנו ירצו בהם ויעדיפו אותם בהינתן שישנה אופציה כזאת. כל פעם שנציע שוב מאותם המאכלים, נסתכן בכל שאנחנו מגדילים את הנטיה של הילדים להתעקש עליהם ולהיסגר בפני מאכלים אחרים.
בררנות אכילה לא מתרחשת ביום אחד
כמו מצבים רבים אליהם אנחנו נקלעים - הבררנות מתגנבת אלינו בהדרגה.
יום אחד היא פשוט רוצה את הרוטב רק ליד הפסטה, לא מתחשק לו עגבניה או פלפל, רק הפעם חטיף במקום פרי...
לפעמים אנחנו מניחים שהסירוב נובע מעייפות ואין סיבה להתעקש. במצבים אחרים תקופת מחלה וירידה בתיאבון מעוררת חשש, ויש כמובן סיבות רבות נוספות.
גם ההכרה במצב לרוב אינה מכה בנו לפתע
אכילה "לא טובה" ביום ספציפי לא מעוררת בנו דאגה - וטוב שכך. הרגלי אכילה בריאים מתפתחים לאורך זמן, ומאוד חשוב להישאר גמישים ונענים לצרכי הילדים. בסוגיית האכילה עשויה להיות שונות גדולה בין ימים שונים לאורך השבוע והחודש, הרי מאוד טבעי שיש ימים או רגעים בהם אנחנו רעבים פחות, יותר, או שמתחשק לנו לאכול משהו ספציפי.
אלא שלעיתים אנחנו מגלים בהתבוננות לאחור, שכבר תקופה ארוכה הצמצום התזונתי של הילדים מנהל אותנו. יתכן שאנחנו מכינים שתיים או שלוש מנות נפרדות כדי לענות על דרישות בני הבית, מגישים את המאכלים בנפרד, או מצמצמים את המגוון בארוחה המשפחתית רק למזונות שכולם אוכלים כאשר אלו כבר מזמן דלים ולא מספקים. בתקופה הזאת יתכן שנרגיש שהבררנות הזאת הפכה למצב שהוא כבר בלתי סביר ודורש שינוי.
אנחנו יכולים להוביל לשינוי תוך שמירה על מערכת יחסים טובה עם הילדים
גם כשכבר נגררנו למצב שבו הילדים שלנו אוכלים מגוון מצומצם ודל מדי, המצב ממש לא אבוד, וככל שנקדים לפעול לשינוי הנושא - כך נרוויח כולנו. כמו בכל שינוי שאנחנו מובילים בשגרה המשפחתית- ככל שגיל הילדים צעיר יותר, כך השינוי מהיר יותר, גודל השינוי משמעותי יותר (עד כדי היעלמות הסוגיה לחלוטין), וגם המאמץ שנדרש מאיתנו הוא משמעותית קטן יותר.
אצל רוב הילדים, האתגרים מתחילים סביב גיל שנה וחצי, ומתעצמים מאוד בטווח של השנה העוקבת. להתנהלות שלנו בתקופה הקריטית הזאת ישנה השפעה מכרעת על סגנון האכילה שהילדים שלנו יפתחו, ומסתבר שהם ימשיכו להיות מושפעים מכך גם בבגרותם.
כללי אצבע לחזרה למסלול - מיקוד בפעוטות:
ממתינים - מחכים לבקשת אוכל. ממתינים שהילדים יראו סימנים לרעב ולרצון לאכול. עדיף לא לקבוע ש'עכשיו אוכלים כי צריך / הגיע הזמן'
ממעיטים - מגישים מעט מאוד אוכל. עדיף להתחיל ממשהו שבעבר היה טעים להם
מניחים - בהצעת האוכל אנחנו מניחים את האוכל על המגש לפניהם. אנחנו לא מנסים להכניס להם אוכל לפה
מקבלים - זכותם של הילדים להתחרט ולהחליט שהם אינם מעוניינים לאכול. זכותם גם לזרוק את האוכל על הרצפה כדי לאותת על כך.
מבינים - זריקת אוכל (או כל סירוב מובהק אחר) הם איתות עבורנו. הבנת האיתות פירושו הבנה שהם אינם מעוניינים לאכול כרגע. עוזרים להם לרדת מהכיסא ומאפשרים כל פעילות. אצל הפעוטות בכיסא האוכל - חשוב להקפיד להשלים את הפעולה עד הורדה לרצפה.
מתמידים - הילדים שוב מסמנים שהם רעבים? חוזרים לשלב 1.
מאמינים - כשאנחנו לא בתקווה שהם יאכלו עכשיו או בקרוב, שהם יאכלו הרבה או מספיק, אנחנו מצליחים להיות פנויים באמת להוביל את התהליך ברוגע. מאוד חשוב שהתהליך יתבצע ברוגע מצדכם.
כשאנחנו לא מציעים אלטרנטיבה של חטיף, ממתק, מאכל "מתפשר" או שתיה ממותקת, הרעב - לא אנחנו - מעודד אותם לנסות. בהנחה שהאוכל טעים (ואפילו סביר) אין סיבה לחשוש שלא יאכלו.
בהתנגדויות משמעותיות, סביר שיעברו כמה שעות טובות עד שיתרצו ויאכלו או אף יטעמו ויתרחקו שוב. יתכן שיחלפו ימים עד שנראה פתיחות מחודשת לאכילה. כל עוד אנחנו במעקב ורואים שהילדים שותים מים (מאוד חשוב לא להציע מיץ ממותק ואף מיץ טבעי), אפשר להיות רגועים.
נקודות שכדאי להתייחס אליהן
מתחילים את התהליך בבוקר. בעדיפות לתחילת סופ"ש ו/או חג. שעות הערב והלילה הם זמנים פחות יעילים להתמודדות עם שינויי הרגלים. העייפות של הילדים (ושלנו) גדולה, והמצוקה לקראת הלילה מרגישה גדולה משמעותית ועשויים "לקרוס לשינה" ללא אכילה. לכן מאוד כדאי להתחיל כבר בבוקר כשמתעוררים. אם עדיין אוכלים תמ"ל כשמתעוררים, כדאי לוותר על הבקבוק או לאפשר מנה חלקית כדי להשאיר מקום בבטן. התמ"ל, כמו מיץ ממותק, ממתק או חטיף, ממלאים את הבטן ומקטינים את "מצוקת הרעב" הטבעית שמטרתה לעודד אכילה. באופן כללי כאשר התינוקות הופכים פעוטות (בגיל שנה), רובם מסוגלים לקבל את כל צרכיהם ממזון מוצק. להמשך שימוש בתמ"ל אין יתרון תזונתי, והוא עלול לייצר הרגל ותחושת תלות שהיא מעבר לעניין האוכל. מסיבה זו ואחרות נוספות, בשלב זה כדאי מאוד לוותר על התמ"ל (עוד על כך בפוסט אחר). ההתייחסות היא לתמ"ל בלבד. המשך הנקה הוא מבורך כשזה רצון האם.
אם הנסיונות הם בערב משום שבמהלך היום הילדים במסגרת, נשאלת השאלה אם, מה וכמה הם אוכלים במסגרת. יתכן שה"בררנות" היא רק בבית. במקרה כזה התנהלות תהיה דומה אך בידיעה שמשך הזמן עד לשינוי עשוי להיות ארוך יותר במצב בו הילדים ניזונים מתזונה עשירה במסגרת, גם החשש שלנו יהיה קטן יותר. בכל מקרה כאמור, מומלץ להתחיל בתחילת סופ"ש, חג, או חופשה, כשיש לנו מספר ימים מלאים לפנינו.
ניסינו "להציע הכל" כדי שיאכלו, והם עדיין מסרבים? כשאנחנו מציעים עוד ועוד אלטרנטיבות, הגיוני שהילדים ה"סרבנים" ימשיכו להתנגד, משום שכל סירוב מביא אחריו הצעה מעניינת נוספת. במצב כזה, מה ההגיון מבחינתם לעצור? הרי אולי ההצעה הבאה תהייה מעניינת עוד יותר? ומה יש מאחורי וילון מספר 3? טבעי שמדי פעם נמצא עצמנו נגררים להצעות מרובות, אולם כשזו הופכת להיות הגישה העיקרית אנחנו מאמצים למעשה גישה של סוכן מכירות נואש. וכשאנחנו פוגשים סוכן מכירות שנראה לנו נואש, רובנו לא מאמינים במוצר שהוא מוכר ולא סביר שנקנה ממנו.
פעוטות זקוקים להכוונה. הם רוצים בחירה ותחושת שליטה, אך גם זקוקים למיקוד. לכן כדאי להציע מראש בחירה בין 2 אלטרנטיביות שהן לגיטימיות מבחינתנו, ומומלץ לא להציע עוד ועוד אפשרויות נוספות. כשיש רק שתי אלטרנטיבות - ניתן להציע בחירה ביניהן כבר בהכנה לארוחה או בישיבה לשולחן. במידה והתאים לנו להציע רק אחת, לאחר סירוב נציע את השניה, ובסירוב הנוסף נציע שוב את האופציה הראשונה.
זו בהחלט תקופה מאתגרת, ואני מקווה שהמאמר יסייע לכם למצוא את הדרך.
אשמח להתייחס לשאלות. בהצלחה!