בשנים האחרונות התפשטו מאוד הפעלות מסוג 'חוגי חיות', אשר נתפסות כחוג לגיטימי ואף חיובי ומהנה. כמו רוב מפעילי ה'חוגים', גם חלק מההורים ואף רבים מאנשי הצוותים החינוכיים אינם מודעים לבעייתיות הטמונה בהם. לכאורה ההפעלה עשויה לקדם ולהעשיר את הילדים ואף לחזק החיבור שלהם אל בעלי החיים והטבע, אולם בפועל היא עלולה להשפיע על הילדים באופן הפוך מהרצוי.
אין לי ספק בכך שמפעילי החוגים והמזמינים אותם עושים זאת מתוך התפיסה כי הפעלות אלו מהנות עבור הילדים, ומכאן שהן טובות עבורם. עם זאת, כדאי לדעת כי לרוב המפעילים אין כל רקע חינוכי מתאים, הם אינם מכירים את הסוגיות עליהן ארחיב בהמשך, ואינם בעלי כישורים המתאימים להתמודדות עם השלכותיהן. נקודה רלוונטית ומדאיגה הרבה יותר לגביה רוב ההורים ואנשי הצוות החינוכי אינם מודעים: אין כל פיקוח חינוכי על המפעילים וההפעלות המשלבות בעלי חיים.
האישורים הניתנים לקיום הפעלה באמצעות בעלי חיים הינם בנוגע לפיקוח וטרינרי בלבד, במטרה לצמצם את הסיכוי שהחיות תהיינה נגועות במחלה כלשהי שתפגע בילדים.
מעבר להנאה הכרוכה במפגש עם בעלי החיים, אחד היתרונות לכאורה של 'חוגי חיות' הוא האפשרות להתנסות חושית - היבט המהווה חלק התפתחותי חשוב בשנים הראשונות לחיים. מדובר בהתנסות חישתית שניתן לספק לילדים באמצעות מגוון משחקים ועבודות יצירה המשלבים מגע עם חומרים שונים ומגוונים הרבה יותר (פרוות סינטטיות, בדים, ניירות, עץ, גומי וכו').
הסוגיה עליה חשוב להתעכב נוגעת להשפעה חינוכית-פסיכולוגית של מפגש עם בעלי חיים במסגרת 'חוג'. מדובר בהשפעה שעלולה לעצב את תפיסות הילדים באופן שונה מאוד מזה שאנחנו מכוונים אליו. ההשפעה המדאיגה נובעת בעיקר מהמסרים הסמויים אותם לומדים הילדים במהלך המפגש עם בעלי החיים אותם הם פוגשים. ההשלכה של ההתנסות משפיעה גם ברמה החברתית והבינאישית, ולכן חשוב מאוד להכיר אותה.
הפעלות עם בעלי חיים - נקודות למחשבה:
בעל החיים הוא חסר ישע לעומתנו. כוחנו "מתיר" לנו לשבות אותו ולנתקו מאזור מחייתו הטבעי ולהעבירו למתקן כליאה, למעשה למשך כל חייו או עד אשר אין לנו עוד צורך בו.
בעל החיים לא בוחר להשתתף בפעילות. הוא מוכנס לכלוב קטן ומועבר בנסיעה כחפץ המיועד לשימוש. במקרים רבים בעלי החיים מועברים בכל יום בין מספר מסגרות, ובאופן טבעי לא ניתן להקפיד לאפשר להם לנוח או לישון בהתאם לצורך שלהם בזמן הפעלה. כל אלו מעוררים בהם מצוקה גדולה, וגם כאן "עליונותנו" הפיזיולוגית-פסיכולוגית "מתירה" לנו לגרום להם סבל.
בעל החיים אינו מותאם לסביבה החינוכית הרועשת והנרגשת, או למפגש עם הילדים. הוא אינו בוחר במגע יד אדם (נגיעה, ליטוף, החזקה), ולמעשה רוב בעלי החיים יבחרו להתרחק לו ניתנה להם האפשרות. פעמים רבות המפגשים עצמם מעוררים בבעלי החיים מצוקה, והילדים לומדים להתעלם מאיתותי המצוקה של האחר כאשר הנאתם עומדת מנגד.
ההתעלמות מאיתותי המצוקה היא מהמטרידות ביותר. חשוב שהילדים שלנו ידעו מה מהנה עבורם, אולם במסגרת מפגשים מסוג זה - ההנאה הופכת חזות הכל. ההתעלמות ההמכוונת והממוסדת מהצרכים האמיתיים של בעלי החיים, גם ואולי במיוחד כאשר היא מובאת כתפיסה של דאגה להם, מעבירה מסר. המסר שהילדים שלנו לומדים הוא שההנאה שלהם נמצאת תמיד בראש סדר העדיפויות, וכי אין כל בעיה להתמקד רק בה.
מצוקת בעלי החיים היא מטרידה ואיננו מעוניינים בה, אולם ההשפעה על תפיסותיהם של הילדים
מרחיקת לכת הרבה יותר מבעלי החיים. האחר אינו רק בעל החיים בהפעלה. האחר הוא החבר או החברה בפעוטון, בגן, בבית הספר. האחר הוא בן המשפחה וההורה. הוא למעשה כל מי שנמצא בסביבתנו, כל מי שהאיכפתיות לרווחתו עשויה לדרוש מאיתנו התגמשות. תעדוף מחדש. לעיתים אף ויתור.
תפיסת האחר - בעל החיים לענייננו - כמי שחוויתו הסובייקטיבית חשובה, מאפשרת עידוד וחיזוק של יכולות אמפתיות. יכולות האמפתיות הן שמעודדות אותנו ולהתנדב, לעזור, לתרום, או לכל הפחות לחוש חמלה ולדאוג שלא לפגוע. במיוחד בחלשים מאיתנו, אולם גם הרבה מעבר לכך. אמפתיה היא הבסיס להתנהגות פרו-חברתית שמשמרת את היכולת שלנו לפעול יחד למען מטרה משותפת, תוך ראיית האחריות ההדדית שלנו - גם לרווחתנו.
כשאנחנו מבקשים לעודד את הילדים שלנו להתנהגות חברתית, חשוב שנעביר מסר אחיד. תפיסת הדדיות, תחושת חמלה, והתנהגות איכפתית, אסור שיהיו מוגבלות לתנאים מאוד ספציפיים. חשוב שהילדים שלנו יגדלו בתחושה שאנחנו, בדיוק כמותם, איכפתיים כלפי סבלו או אף אי-נוחותו של כל אחד, ואנחנו מאמינים שאסור לנו לפגוע בחירותו של האחר, כל עוד הוא אינו מסכן אותנו. אסור לנו להצדיק את ניצולו, בין שהוא קרוב ואהוב עלינו ובין שהוא רחוק מאיתנו פיסית, תפיסתית, או בשל מאפיינים אחרים שלו.
מחקרים מקצועיים כבר מעידים על קשר מדאיג בין תחושת עליונות כלפי בעלי חיים ובין גזענות ודעות קדומות כלפי אוכלוסיות שונות. מהמחקרים עולה כי חיזוק ההתבוננות על השונה מאתנו כנחות במסגרת היחס שלנו כלפי בעלי חיים, גורר השפעה גם על תפיסותינו כלפי בני אדם אחרים אותם אנחנו תופסים כשונים מאתנו מהותית.
גם כאן, המידה בה אנחנו תופסים את האחר כשונה מהותית מאיתנו, משתנה בין אנשים שונים. בעיני, התפיסה בה השונה מאיתנו הוא נחות - היא התפיסה אותה חשוב לנו לשאוף למגר. בסוגיות שקשורות לבעלי החיים קל לעשות זאת. פשוט לא מזמינים ולא תומכים בפעילויות במערבות אותם כאובייקטים שכל מטרתם לשמש את הנאתנו. את בעלי החיים ניתן לראות באזורי מחייתם, תוך כיבוד המרחב שלהם.
יתכן שסוגיות אלו הן שהובילו את הגורמים המקצועיים במשרד החינוך להבנה כי יש לאסור הפעלות מסוג "חוגי חיות", ובעקבות זאת יצאה הנחיה מפורשת לכך בחוזר מנכ"ל: משרד החינוך, בעלי חיים במוסד חינוכי - סעיף 16.2
אליה וקוץ בה - דווקא בשנים הראשונות והקריטיות להתפתחות אישיותם, הילדים נמצאים במסגרות חינוך
פרטיות ועירוניות אשר רובן אינן כפופות לנהלי משרד החינוך. במסגרות רבות מסוג זה אין היכרות עם עמדתו של משרד החינוך, והפעלות המשלבות בעלי חיים עדיין נתפסות פעמים רבות כחיוביות. עם זאת, מעודד לדעת כי בשל הרחבת המודעות לסתירות החינוכיות הקיימות בהפעלות אלו, החלו בשנים האחרונות להישמע קולות המתנגדים להמשך קיומם של חוגים אלו הן בקרב הורים והן בקרב אנשי חינוך בצוותים החינוכיים.
במקביל גם באירועים פרטיים שאינם כפופים לנהלים הללו, דוגמת חגיגות ימי הולדת, החלו הפעלות מסוג זה
להיות פופולריות פחות. אני מאמין כי ההורים שעדיין מבקשים ו/או מזמינים הפעלות מסוג זה אינם מודעים להשלכותיהן הבעייתיות, לכן מאוד חשוב לחשוף אותם להשפעות אלו.
מדובר בסוגיה שהינה קריטית להתפתחותם של הילדים, לחינוכם, ולעיצוב התפיסה החברתית שלהם. חשוב מאוד להפיץ את המסר לכל הורה ובין הצוותים החינוכיים – במיוחד במסגרות לילדים בגיל הרך בהן המורכבות שתיארתי עדיין אינה מוכרת. אני מקווה שדברים אלו יעזרו לכם בבואכם להחליט לגבי קיום של הפעלה מסוג זה במסגרת בה מתחנכים ילדיכם, ובאירועים הפרטיים שתארגנו או בהם תשתתפו.
אסכם ואומר כי לתפיסתי חשוב שהילדים שלנו יהנו ויחוו מגוון רחב ככל שניתן של חוויות מעשירות, אשר גם מפתחות מיומנויות מגוונות. חשוב גם לא פחות, שנוודא כי אותן חוויות ואותם כישורים ומיומנויות שאנחנו מעודדים, אינם סותרים את הערכים החינוכיים הבסיסיים שמאפשרים לנו לחיות ולהנות יחד, להכיר ולכבד את רצונותיו ואת צרכיו של האחר, ולתת להם מקום במסגרת שיקול הדעת ובחירת דרך חיינו.
מוזמנים להרהר בנושא, אפשר גם ישירות איתי
יאיר