רכיבה טיפולית לילדים הפכה בשנים האחרונות לתחום טיפולי משגשג.
ילדים רבים היום מופנים לרכיבה טיפולית לשם טיפול במגוון רחב מאוד של אתגרים רגשיים. מגוון האתגרים רחב כל כך, עד כי נדמה שרכיבה עשויה לשמש כפתרון קסם כמעט לכל בעיה או קושי. ילדים מופנים לרכיבה טיפולית לשם טיפול בהפרעות רגשיות כמו חרדה ודיכאון, התמודדות עם פחדים, התפרצויות "זעם" וקשיים בויסות רגשי, טיפול בקשיים חברתיים, הפרעות קשב וריכוז, חיזוק הבטחון העצמי, והרשימה עוד ארוכה.
האמת? קשה להתפלא על כך.
בעינינו כהורים, ה"תוצאות" בטיפול שכזה עשויות להיראות מיידיות. הילד לרוב מתרגש לקראת הטיפול ממש כמו לקראת חוג נחשק, הוא מרוצה במהלך כל המפגש, מרוגש בסיומו וממש מחכה למפגש הבא. במילים אחרות - הילד אוהב את הטיפול, נהנה ממנו ומרגיש טוב בסיום כל מפגש. מה יותר טוב מזה?
כשמתחילים תהליך טיפולי שמבחינת הילד שלנו הוא למעשה חוג, טבעי שגם אנחנו מרוצים. מעבר לכך, מפגש רכיבה טיפולית הוא גם זול משמעותית מאשר מפגש של טיפול רגשי עם מטפל מקצועי, וכמו במצבים אחרים בחיים - הגיוני שנתחיל בטיפול המוזל יותר, ונבחר אלטרנטיבות אחרות רק כאשר הזולות יותר לא הוכיחו עצמן.
היתרונות המשמעותיים לכאורה על פני טיפול רגשי סטנדרטי, הופכים את הרכיבה הטיפולית לנחשקת. שוב ושוב אני שומע על אנשי צוות טיפולי-חינוכי שממליצים עליה להורים שילדיהם נתקלים בקשיים במסגרת גן או בבית הספר. אפילו אנשי טיפול ממהרים לעיתים להפנות לסוג זה של התערבות, מבלי להכיר די הצורך את התחום ואת הידע שהצטבר אודותיו. רכיבה טיפולית נתפסת בציבור כחיובית כל כך, עד שאפילו מכוני אבחון פסיכודידקטיים ממליצים עליה - ללא כל הוכחה מחקרית להשפעה מיטיבה. אין ספק שהגורמים שמפנים לרכיבה רוצים בטובת הילד ומשפחתו, אולם חשוב לזכור שלאנשי צוות חינוכי ואף לרוב המטפלים יש מעט מאוד ידע או היכרות עם הרכיבה הטיפולית. מדובר בהמלצה שהיא בבחינת "זה כיף, אז להזיק זה לא יכול. אולי זה גם יועיל..."
וזה בדיוק העניין. לפני שלוקחים את הילד ל"טיפול" - חשוב שתדעו את השורה התחתונה:
רכיבה טיפולית לא נמצאה מועילה לטיפול בבעיות רגשיות
מחקרים שבחנו את הנושא, מצאו שרכיבה טיפולית מסייעת בעיקר בתחומים גופניים (כמו יציבה ואיזון וכו'), ולמעשה אין כיום כל הוכחה מחקרית מבוססת, שמעידה על יעילותה כפרקטיקה לטיפול רגשי בילדים. אני מבסס את דברי על מסקנות האיגוד הישראלי לרפואת ילדים, שבנייר העמדה שפרסם בשנת 2013 מתייחס לרכיבה כמו כל חוג כייפי אחר, שאין לו כל העדפה מבחינה טיפולית רגשית. במקרים של קושי רגשי על כל גווניו, גם המלצות האיגוד הן בעיקר להדרכות הורים ו/או טיפול רגשי לילד.
הדרכת הורים עשויה להיות כלי מאוד יעיל במקרים בהם הצורך המשמעותי הוא בהתאמת ההנהלות ההורית לאתגר שילד והמשפחה מתמודדים איתו. לאורך התהליך הורים לומדים כיצד לסייע באופן יעיל לילדיהם בהתמודדויות עם סוגיות רגשיות ואחרות. היתרון להדרכת הורים תחילה, הוא בהרחבת היכולת של ההורים להכיר את עולמו הרגשי של הילד ולתת לו את המענה המותאם לצרכים הרגשיים שלו גם בהמשך. עוד יתרון הוא בכך שההורים מתחילים בשינוי התנהגותי-תגובתי לרוב כבר לאחר הפגישה הראשונה, ופעמים רבות האפקט החיובי לכך על מצבו הרגשי של הילד הוא מהיר משמעותית. כאשר מתחילים טיפול רגשי בילד, חשוב לעשות זאת ברגישות, ורק לאחר שהגענו למסקנה שזה הכיוון ההכרחי. ילד שמופנה לטיפול עשוי לחוות עצמו כבעייתי בעיני עצמו או הוריו, מצב שעלול להחמיר את מצוקתו. מעבר לכך, חשוב שתדעו שתהליך כזה סביר שידרוש גם הדרכת הורים במקביל.
מתי בכל זאת כדאי לפנות לטיפול רגשי בילד? כאשר נראה שהילד סובל מקשיים רגשיים משמעותיים - עצב גדול על סף הדיכאון, פחדים שעלולים להיראות כחרדה ספציפית או כללית, וכמובן גם קשיים במקורם בהיבט חברתי, כדאי לשקול בחיוב פניה לטיפול מקצועי פרטני או קבוצתי בילד. לנייר העמדה של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים - לחצו כאן (הסעיפים הרלוונטיים במיוחד - 3, 6, 7.3)