נשות ואנשי חינוך לגיל הרך, יש לי בקשה קטנה-גדולה
השבוע נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
עבור רובנו זיכרון השואה הוא אחד המורכבים והחשובים, ובצילו התעצבה זהותנו.
התזכורת כואבת לכולנו ברמה הקולקטיבית, ולרבים מאיתנו היא מקושרת גם לחוויה משפחתית-אישית.
אירועי השואה הם נוראיים עד כדי בלתי נתפסים. באופן אישי, מאז ומתמיד חשתי אי נוחות גדולה על שאיני מצליח לכאוב די הצורך על 6,000,000 בני אדם שההווה שלי כל כך כרוך בהיעדרם. המספר הזה, שישה מליון, מהדהד בי מילדות, ואני בספק אם אי פעם הצלחתי באמת להפנים אותו. להפנים שישה מליון סבתות וסבים, אמהות ואבות, ילדים, פעוטות, תינוקות. קשה לתפוס את גודל הזוועה, ואולי דווקא בגלל הקושי הזה - ברור לנו שחשוב להכיר את אירועי השואה, לזכור את הנספים, ולהוקיר את כל אלו שבזכותם אנו כאן. שניצלו. שניצחו. גם למעננו.
הנצחון שלהם ושלנו, הוא גם היכולת לגדל את הילדים שלנו בחוויה של בטחון. החוויה הטבעית הבסיסית שאיתה כולנו נולדים - בטחון ושלווה נטולי דאגה להווה או לעתיד. כשילדים רכים נחשפים לאירועים שמלמדים על האפשרות לחוות סבל גדול, איום מתמשך והיעדר תחושה של שליטה, משהו בחוויית הבטחון הזאת מתערער. משהו בחוויה היפה והתמימה, שהיא היומיום העכשוי שלהם, נסדק. אנחנו לא יכולים להעריך את מידת ההשפעה של החשיפה לתכני השואה על ילד ספציפי, ולכן כדאי לשקול את היתרונות לצד החסרונות של חשיפה כזאת. בעיקר כדאי לזכור שיש לנו את החופש להימנע מלחשוף אותם אקטיבית בעצמנו. האם יש באמת הכרח או יתרון ליזום חשיפה לתכני זוועה בגיל צעיר כל כך, רק משום הרלוונטיות החשיבות שלהם עבורנו כעם? נצחון אמיתי בעיני הוא היכולת לזכור ולכאוב בעצמנו, ובמקביל להצליח לשמור ולהגן באמת על הילדים.
אני מציע שנאפשר לילדים לגדול בחוויית בטחון פיזי-רגשי.
הם עשויים להיות ערים לאוירה השונה הקיימת ביום הזיכרון, וחלקם ירגישו ש"משהו חריג מאוד קורה היום". במקרה כזה כדאי בהחלט להזכיר את עצם קיומו של היום, כדי לתת תוקף לחוויה שלהם, ולספק להם עוגן למסגור שלה. בכל זאת מדובר ביום מאוד חריג. מעבר לאזכור עצמו, בואו נמנע מחשיפת הילדים למאורעות השואה עצמם ולפירוט אודותיהם. אני לא מציע להתנהל בחשש ולעסוק בהסתרה אקטיבית, וכמובן שחשוב לכבד את השאלות שלהם במידה והנושא עלה. אני פשוט מציע שנשתדל להימנע מליזום בעצמנו שיחה או שיעור בנושא. אם לתחושתנו הם כבר רואים ומבינים את המצב, ונדרשת ההתייחסות שלנו, נוכל להסביר למשל ש"היום אנחנו זוכרים אנשים יקרים לנו שנפגעו, לפני הרבה מאוד שנים, במקום מאוד רחוק". יש בהסבר מהסוג הזה עמימות סבירה וריחוק משמעותי, שניהם מפחיתים ככל שניתן בסיכון לתחושת הבטחון.
עוד תהיינה להם הזדמנויות ללמוד על זוועות השואה לכשיגדלו.
בינתיים, בואו ניתן להם לגדול בשקט ורוגע.
תודה על שהקדשת את הזמן לקרוא.
*המאמר פונה לכל המגדרים כמובן
מה יוזמת משרד החינוך מנסה לקדם, ועל חשבון מי?
התמיכה של יו"ר ארגון הגננות בהימנעות מלימוד השואה בגנים
#שואה #בטחון